ב-10 במרץ תיפתח במוזיאון חיפה לאמנות התערוכה חיפה-ירושלים-תל אביב המבקשת למפות, לאפיין ולהציג פרקים מאמנות העבר ופרקים מאמנות ההווה בשלוש הערים הגדולות. בחלקה ההיסטורי של התערוכה תוצגנה יצירות של אמנים שחיו ופעלו באחת מהערים, והם מזוהים איתה בצורה זו או אחרת. מיכאל גרוס, יהושע גרוסברד, צבי מאירוביץ מחיפה, רפי לביא, יחזקאל שטרייכמן והנרי שלזניאק מתל אביב, אברהם אופק, מישל חדד, יעקב פינס ולאופולד קרקואר מירושלים.
חלקה העכשווי של התערוכה יתמקד בעשייה של קבוצות אמנים הפועלות בשנים האחרונות ומציעות מודלים שונים של שיתוף, התארגנות ופעולה. הפנייה של המוזיאון לקבוצות האמנים הייתה מתוך רצון להפנות את תשומת הלב לאחת התופעות המרתקות של השנים האחרונות – הופעתן של גלריות שיתופיות וקבוצות אמנים. בדיעבד אפשר לראות בהן סמן מקדים למחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון, מעין תגובה השרדותית למצוקה הכלכלית, ותגובת נגד לאינדיבידואליזם ולקפיטליזם.
המוזיאון פנה לתשע קבוצות (שלוש בכל עיר) והציע לארח אותן, ולמעשה הקצה להן חלל תצוגה ופעולה אשר ישקף את רוח הפעילות השוטפת שלהן. חלק מהפרויקטים שיוצגו יהיו פרויקטים בהתהוות. התערוכה תלווה במפגשים, ימי עיון ואירועים שונים אשר יתקיימו לסירוגין בחיפה, בירושלים ובתל אביב.
האירועים יתפרסמו בהמשך.
קבוצות האמנים והגלריות שייקחו חלק בפרויקט הן:
האגף, מקס ואלת המסטיק (חיפה), ברבור, מעמותה ובצלאל, יפו 23 (ירושלים), החללית, חנינא ואלפרד (תל אביב). בנוסף לתשע הקבוצות המציגות במוזיאון, משתתפות בפרויקט גם גלריה פירמידה החיפאית וגלריה בנימין התל אביבית. בפירמידה תוצג תערוכה אשר תהווה מעין שלוחה זמנית של המוזיאון, ואילו גלריה בנימין תציג שלוחה זמנית משלה על גבי לוח מודעות שיוצב ברחבת הכניסה למוזיאון.
מדובר בפרויקט רחב היקף, אשר מערב עשרות אמנים ויוצרים. משאלת הלב שעומדת בבסיסו היא, בין השאר, למוסס את הפערים שבין מרכז ללווינים, ולבסס את העוצמה הפוטנציאלית של השוליים.
הקבוצות החיפאיות
האגף. הנמל 51, חיפה
גלריה האגף נפתחה באפריל 2009 על ידי קבוצה של יוצרים צעירים החיים ופועלים בעיר התחתית בחיפה. תוך זמן קצר הפכה הגלריה למקום מפגש לאמנים וליוצרים מקומיים ולאתר של פעילות תרבותית מגוונת הכוללת מופעי מוזיקה, ערבי הרצאות, מפגשים עם אמנים ומסיבות רחוב. בגלריה מוצגות באופן שוטף תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות - של אמנים צעירים ולא מוכרים, של אמנים שאינם צעירים ואינם מוכרים, וכן של אמנים מוכרים ומוערכים, בני דורות שונים, מערים אחרות ואף מארצות אחרות.
אחרי שלוש שנות פעילות תוססת, מצטייר האגף כמו העוגן של שדה האמנות העכשווית בחיפה. במשך השנים נוצרה סביב הגלריה (וסביב החצר האחורית השוקקת שלה) קהילה קבועה של מבקרים וצופים, חברים ושותפים לדרך.
לחיפה-ירושלים-תל אביב בחרו חברי האגף להעתיק את פעילותם למוזיאון, מתוך כוונה להעביר לשם גם את רוח המקום, ואת קהלו הנאמן.
חברי האגף: מארק יאשאייב, עידו מרקוס, בעז נוי, טליה סיון, שחר סיון, איריס סינטרה, דיאנה פייאטוב, צבי פטרקובסקי, ליבי קסל
מ.ק.ס
קבוצת מ.ק.ס (מתכננים, קהילה, סביבה) מורכבת מאדריכלים, מתכנני ערים ופעילים חברתיים. היא הוקמה בשנת 2007 במטרה לפעול למען המרחב הציבורי והבנוי בשכונת הדר הכרמל, שהייתה בעבר המרכז העירוני התוסס של העיר. במהלך השנים יזמו חברי מ.ק.ס פרויקטים קהילתיים שונים, כגון מפגשים עם תושבי השכונה ושיתופם בתכנון גן ציבורי או שיקום רחוב, הפעלתה של גלריה במעבר תת קרקעי ברחוב הרצל, ארוחות בוקר קהילתיות בשוק תלפיות, ופעולות שונות אחרות במרחב הבנוי והפנוי, שמטרתן העלאת המודעות לייחודה של השכונה ולעידוד שיקום אחראי וקשוב שלה.
לחיפה-ירושלים-תל אביב בחרו חברי הקבוצה להתמקד במבנה של שוק תלפיות ברחוב סירקין 53, כמקרה מבחן לפעילותם למען המרחב העירוני.
חברי מ.ק.ס: משה אדם, רם איזנברג, ירון הדר, יריב לוסטיג, אילן מאיר-ברודניץ, יעל סיון-גייסט, צפריר פיינהולץ, מרסלה רוטשטיין, לאה רינג, אמנון שביט, אלה שר
אלת המסטיק
על שמו של שיח ירוק-עד, הצומח באגן הים התיכון, נקראת קבוצת יוצרים צעירים החיים בחיפה, וכותבים שירה ופרוזה בעברית ובערבית. הגיליון הראשון של כתב העת אלת המסטיק יצא לאור במרץ 2009, ומאז פורסמו שלושה גליונות נוספים, המשלבים טקסטים ואמנות, ועוסקים בנושאים כמו שיח מקומי, גבולות, והיברידיות. מטרתו של כתב העת לייצר מרחב פעולה לאנשים הכותבים ויוצרים בחיפה, ולתת ביטוי לתרבות מקומית אלטרנטיבית. תוך כדי כתיבתם והופעתם מנסחים הגליונות את המתחים שבין פריפריה לתרבות גבוהה, בין התשוקה להגדרה עצמית לבין הדחף לנגחנות ובעטנות.
לחיפה-ירושלים-תל אביב בחרו חברי הקבוצה להשתמש במוזיאון כפלטפורמה להצגת חומרי כתב העת שלהם.
חברי אלת המסטיק: לילך ובר, סמיר זועבי, מיטל נסים
הקבוצות הירושלמיות:
ברבור. שיריזלי 6, ירושלים
ברבור הוקמה ב-2005 על ידי חמישה חברים, אמנים צעירים בוגרי בצלאל – דן אורמיאן, ניר הראל, מאשה זוסמן, אבי סבח וינאי סגל.
הגלריה נפתחה בשכונת נחלאות בירושלים כחלל תצוגה ללא מטרות רווח אשר נועד לקדם אמנות עכשווית וניסיונית, ולהעשיר את מפת האמנות הירושלמית הדלילה.
עם השנים נוספו לגלריה פעילויות נוספות אשר הפכו את ברבור למוקד של עשייה תרבותית: הקרנות סרטים, הרצאות ודיונים, מופעי מוזיקה, פעילות קהילתית-חינוכית ועוד.
במבט לאחור אפשר לראות בברבור אחת מחלוצות הגלריות השיתופיות, ומודל מעורר השראה לקבוצות אמנים אחרות.
לחיפה-ירושלים-תל אביב הכינו חברי הקבוצה סרטון וידאו שבו הם מצולמים תוך כדי שיטוט ברגל בירושלים בשבת (היום בשבוע שבו אסורה עליהם הכניסה לגלריה). הסרטון ערוך כקליפ יו-טיוב, המתחיל כטיול ונגמר בגרוע מכל.
חברי הקבוצה כיום: מאשה זוסמן, אבי סבח, ינאי סגל, אלעד רוזן, דוד שטרומברג
מעמותה. מדרגות הביקור 58, עין כרם, ירושלים
קבוצת סלה-מנקה (לאה מאואס ודייגו רוטמן), הייתה ממובילי הפעילות האמנותית האלטרנטיבית בירושלים בעשור האחרון.
אחד-עשר אירועי "הערה" שהתקיימו באתרים שונים ברחבי העיר, כל פעם למשך ערב ולילה אחד, בין השנים 2007-2001, הפיחו רוח חיים בשדה האמנות הירושלמי וגם היוו מודל לאירועי אמנות לעתיד לבוא בערים אחרות בארץ.
במקביל ל"הערות" יצאו לאור במשך שבע שנים אחד-עשר גליונות של "הערת שוליים", כתב עת שדן בענייני אמנות ותרבות.
מאז 2009 פועלת קבוצת סלה-מנקה במרכז אמנות ומדיה בביתה של דניאלה פסל בעין כרם תחת השם "מעמותה”, וממשיכה לקדם פעילות אמנותית בעלת אוריינטציה פוליטית וחברתית.
לחיפה-ירושלים-תל אביב ייעדו את הפרק הראשון של פרויקט The Storage Room במסגרת "המוזיאון של העכשווי", אותו יזמו לאחרונה כחלק מפעילות מעמותה. אם המוזיאון פנה למעמותה כאל קבלני משנה, הרי שמעמותה פנו לפיל וגליה קולקטיב כאל קבלני משנה שלהם, בבקשה שיאצרו תערוכה וירטואלית ויעבירו הוראות הפעלה דרכם למוזיאון. פיל וגליה קולקטיב הם זוג אמנים החיים ופועלים בלונדון.
חברי הקבוצה: לאה מאואס, דייגו רוטמן
בצלאל, יפו 23, ירושלים
יפו 23 נפתח ב- 2010 כשלוחה של בצלאל במרכז ירושלים, ובמהלך הזמן הקצר מאז פתיחתו הפך בהדרגה לכתובת טבעית לפעילות אמנותית ותרבותית בעיר.
המקום מופעל על ידי צוות קטן אשר מרכז את תחומי המחקר, הלימוד, היצירה והתצוגה.
בשונה מיתר הקבוצות, הפועלות באופן עצמאי ומפתחות מודל שיתופי, יפו 23 פועל מטעם מוסד מבוסס, ואינו עונה על הגדרה מדויקת של קבוצה, אך הוא דומה לקבוצות האחרות מכל הבחינות האחרות: אופי הפעילות, קידום אמנות עכשווית, ועיסוק בטווח רחב של עניינים בלב התרבות העכשווית.
מתבקש לציין שהכתובת "יפו 23" אינה זרה לאמנות הישראלית: זוהי הכתובת של בית הדואר המרכזי בירושלים, שעל קירותיו נמצא מאז 1972 ציור הקיר של אברהם אופק (1935-1990), אמן שנוכחותו הורגשה הן בירושלים והן בחיפה, והוא מוצג בתערוכה דרך מתווים לציורי הקיר שלו בבית הדואר המרכזי בירושלים ובאוניברסיטת חיפה.
הייצוג של יפו 23 בחיפה-ירושלים-תל אביב הוא בעבודת הווידאו "השליח" של דניאל קיצ'לס, מוזיקאי ואמן ירושלמי.
חברי הצוות: ד"ר רועי ברנד, איל וקסלר, שגית מזמר
הקבוצות התל אביביות:
חנינא, י.ל. פרץ 31, תל אביב
במתכונתה הראשונה הוקמה חנינא בפברואר 2008 על ידי יונתן הירשפלד ויקיר שגב כחלל לתערוכות ולהרצאות ברח' חנינא 25 ביפו.
בהמשך הוגדרה חנינא מחדש כמקום לאמנות עכשווית ונרשמה כעמותה ללא מטרות רווח, ובאוקטובר 2009 החלה לפעול במשכנה הנוכחי ברח' י.ל. פרץ בדרום תל אביב, לא רחוק מהתחנה המרכזית הישנה, על קו התפר עם העיר ה"אחרת".
היום מונה הקבוצה 15 אמנים ואמניות צעירים, בוגרי המדרשה ובצלאל וגם מסלולי חיים אחרים, ורבים מהם עוסקים בעבודה עם נוער ובחינוך לאמנות כחלק משגרת היומיום.
בנוסף לתערוכות השוטפות, מתקיימים במקום ערבי מוזיקה, סדנאות אמנות וקבוצות למידה.
תוך זמן קצר הצליחה הגלריה לבסס את מקומה כאחת הפעילות בזירת האמנות העכשווית.
עבור חיפה-ירושלים-תל אביב בחרו חברי הקבוצה להסתכל על עצמם כעל מי שהגיעו לתל אביב ממקומות שונים, ולפיכך כסוג של מהגרי אמנות, ולמעשה כדשן המשביח את אמנות העיר.
תחת הכותרת "קומפוסט" הם יציגו צורות שונות של עבודה ביחד, ולחוד.
חברי הקבוצה הינם: אוסקר אבוש, ורד אהרונוביץ', יונתן אופק, ציקי אייזנברג, רעות אסימיני, עדי בן?חורין, נעמה ברקוביץ, יפעת גלעדי, צוקי גרביאן, גלי גרינשפן, יונתן הירשפלד, מיכאל יגודין, אמיר פולק, יקיר שגב, לי?היא שולוב.
החללית, הירקון שבעים, תל אביב
החללית נפתחה בשנת 2006 כאכסניה לפעילות תרבותית, חברתית, פוליטית וקהילתית.
מייסדי החללית - כרם הלברכט, רנן מוסנזון וקרן פז – קראו לה כך בשל חיבתם לחללים המאפשרים קיומה של מציאות אחרת.
מבנה החללית הינו חלק בלתי נפרד מסוד קסמה והצלחתה: מתחם שאכלס במשך עשרות שנים את משרד "שרון אדריכלים", וכיום הפך למעין כוורת של חללי מגורים ועבודה לאמנים, לאדריכלים ולאנשי תיאוריה.
מגג החללית נשקף אזור הטיילת של תל אביב, המתפורר ובה בעת בנוי לתלפיות; שקיעות מרהיבות ממוסגרות מימין על ידי מבנה השגרירות האמריקאית. סמלי מזה אי אפשר.
החללית התפתחה כהמשך טבעי ל"הירקון שבעים", מקום שפעל באחת מדירות הבניין, וסביבו התגבשה במשך למעלה מעשור חבורה שעסקה במגוון רחב של פעילויות קהילתיות ,החל מערבי מוזיקה ועד למהדורת חדשות שבועית.
כדי לשמור על עצמאות כלכלית ועל כניסה חופשית לכל הפעילויות – ערבי ספרות, דיונים פוליטיים, שיעורי ערבית, מסיבות, השקות ספרים ועוד – נעזרת החללית בהשכרת חללים למגורים וליצירה.
ברוח המתחם, גם הגלריה מאופיינת ברצון לתת מקום לאמנות שאינה מוצאת בית במקומות אחרים, תוך דגש על ביטויים שונים של אחרות, פוליטית ומינית.
עבור חיפה-ירושלים-תל אביב בחרו חברי החללית להציג חמישה אמנים שהציגו בגלריה ומזוהים עם הקו הפוליטי-רעיוני של המקום: אשר כלל עיסוק בשונה, בדחוי ובזנוח.
במקביל לתצוגה במוזיאון יתקיימו מטעם החללית אירועים שונים, שימתחו קווי עשייה וחשיבה בין הירקון שבעים בתל אביב לבין חיפה.
אוצרות הגלריה: הילה שניידרמן-כהן, אלה יערי
וכן האמנים המציגים: יוחאי מטוס, נגה ענבר, שלי פדרמן, שוקי פוגל, ציפה קמפינסקי
גלריה אלפרד. בן עטר 19, תל אביב
גלריה אלפרד החלה לפעול בשנת 2005 בחלל קטן בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב.
בשנת פעילותה הראשונה הוצגו בה בעיקר תערוכות יחיד של 14 האמנים המייסדים, רובם בוגרי המדרשה;בהמשך החלה הגלריה לארח אמנים ואמניות נוספים.
המעבר לחלל חדש ומרווח ברחוב לבונטין אפשר לגלריה לפתח ולהרחיב את טווח העשייה, ולבסס את מעמדה כזירת פעילות שוטפת ומתמשכת.
לצד רצף של תערוכות שהתאפיינו בגישה פתוחה ופלורליסטית לאמנות, פיתחו חברי אלפרד פורמט של תערוכות מכירה רבות משתתפים, שאפשרו קידום אמנים צעירים, וכן נגישות של קהל רחב יותר לרכישת אמנות.
בעקבות יוזמת נדל"ן פונתה הגלריה בשנת 2011 מרחוב לבונטין ועברה למשכנה הנוכחי ברחוב בן עטר, בחלקו התעשייתי של דרום פלורנטין.
בחיפה-ירושלים-תל אביב יוצג הפרויקט אלפרד אקספרס, במהלכו תוצגנה 44 תערוכות יחיד של אמני הקבוצה ושל אמנים אחרים שהציגו באלפרד במהלך השנים.
מדי שבוע תוצגנה ארבע תערוכות יחיד חדשות.
הפתיחות תהיינה בימי שישי בצהריים.
חברי הגלריה: ליאת אלבלינג, יעל בן שלום, מיכל בנדרסקי, עדי בצלאל, דפנה גזית, אפרת גל, ראפת חטאב, דביר כהן-קידר, עדי לוי, נועה ליברמן, גידי סמילנסקי, יעל עמית, מישל פלטניק, רותם ריטוב.
במסגרת האירועים אשר ילוו את התערוכה יתקיים במוזיאון ב- 92 במרץ ספיד ארט קבוצות, במהלכו יציגו נציגים של כל קבוצה את תעודת הזהות הקבוצתית שלהם.
הפרויקט מתקיים בתמיכת אאוטסט, ארגון פילנתרופי שנוסד בלונדון, מתוך מטרה לתמוך בפעילות של אמנות עכשווית.
מרבית העבודות של אמני העבר המוצגות בתערוכה הן מאוסף המוזיאון.
מיכאל גרוס, יהושע גרוסברד וצבי מאירוביץ (חיפה)
מרדכי ארדון, אברהם אופק, מישל חדד, יעקב פינס, לאופולד קרקואר (ירושלים)
רפי לביא, הנרי שלזניאק, יחזקאל שטרייכמן (תל אביב)
מתוך ההצגה של אמנים שפעלו בעבר בשלוש הערים לצד קבוצות אמנים צעירים הפועלים היום בערים, נוצרת אפשרות להרעיף מבט חדש, מכיוון אחר, על האמנות הישראלית. למרות שבמקום קטן כמו ישראל קשה לדבר על אסכולות גיאוגרפיות, בכל זאת לכל עיר זיהוי משלה,אופי משלה ,ואופן התנהלות אמנותית משלה.
התערוכה הרב-דורית מבקשת לבדוק את האפיונים השונים האלה, תוך הצעה לאפשר זהות ומושאי הזדהות מסוג אחר בחברה פוסט-לאומית ופוסט-גלובלית: הפנית המבט אל העיר (בניגוד למדינה, או לאום) היא סימון כוחה של העיר כישות ומהות אלטרנטיבית.
הכותב הינו בלוגר וסטודנט באוניברסיטה הפתוחה
